סיפור ותמונה | סדנה – יום הולדת

סדנה חווייתית –  יום הולדת שישים
את יום הולדתה השישים רצתה נורית לחגוג בדרך אינטימית וייחודית בחברתן של שלושים נשים – בנות משפחתה וחברות מתקופות שונות בחייה, כמה מהן מלוות אותה זה שנים רבות. כדי לבנות את הסדנה באופן שיתאים לציפיותיה ולמטרותיה של נורית נפגשנו עמה לשיחה. נורית סיפרה לנו מעט על חייה: מהם הדברים שהיא אוהבת לעשות, מיהן הנשים המוזמנות וכיצד הן קשורות אליה, איך הייתה רוצה שייראה המפגש ועוד.
גם אנו הצגנו את עצמנו, סיפרנו והסברנו מהי פוטותרפיה וכיצד ניתן לשלב את הצילום ובעיקר את התצלום במפגש כזה.
הצענו כמה אפשרויות לפעילות ואט-אט בנינו יחד את הסדנה שנורית הרגישה שהיא הסדנה המתאימה לה, סדנה שאפשר להביע בה – באמצעות תצלומים, טקסטים וחומרי יצירה שונים – מי ומה היא נורית עבור חברותיה. בתהליך בניית הסדנה הובעו חששות שונים – למשל חששה של נורית שהפעילות תעמיד אותה במרכז יתר על המידה – ואת כל החששות עיבדנו יחד.
הגענו בבוקר יום שישי אל ביתה של נורית, והיא כבר הייתה נרגשת ביותר. המוזמנות החלו להגיע – נרגשות אף הן – שמחות על המפגש.
קפה נמזג לכוסות, היכרויות קצרות נוצרו וקשרים ראשוניים נרקמו.
הצגנו את עצמנו והחלה הסדנה, שעתיים אורכה. חילקנו את הנשים לקבוצות עבודה קטנות.
החלוקה הייתה אקראית במכוון. רצינו שבכל קבוצה יהיו משתתפות מתחנות שונות בחייה של נורית, כדי שאפשר יהיה ליצור יחדיו דיוקן עמוק ומורכב יותר.
כל קבוצה התיישבה סביב שולחן שהונחו עליו עשרות תצלומים, וכן טקסטים של שירה, חומרי יצירה שונים וקרטון ביצוע.ההנחיה הייתה כאמור ליצור קולאז’ שישקף מי היא נורית עבור המשתתפות. הכלל היחיד בעבודה היה שאין נכון או לא נכון ביצירה כזו! את נורית הפתענו…
הכנו גם לה ערכה דומה וביקשנו ממנה ליצור קולאז’ שיבטא את המשמעות שיש לבנות משפחתה ולחברותיה בחייה.
תצלומים נפרשו על השולחן, מספריים נשלפו, טקסטים הוקראו בקול, סיפורים החלו לעלות – מקצתם משותפים, מקצתם סופרו לראשונה.
לאט-לאט החל להיווצר לו הקולאז’. אנו היינו שם כדי להבהיר, לכוון, לאפשר את היצירה, לעודד תעוזה.
כשסיימו כל הקבוצות לעבוד הנחנו את הקולאז’ים זה לצד זה. הקולאז’ים הקבוצתיים יצרו פסיפס צבעוני אנושי מרהיב. ההתרגשות הייתה בשיאה!
גאווה קבוצתית, אך גם סקרנות בנוגע לקולאז’ים האחרים. ביקשנו מנציגה אחת מכל קבוצה שתציג את הקולאז’ ותספר על תהליך העבודה אל מול התמונות, על החיבור אל הנשים האחרות בקבוצה ועל החוויות שהיו להן עם נורית. וגם על תהליך בניית הקולאז’, בחירת התצלומים והטקסטים, אופן שילובם על משטח העבודה ואיך כל זה משתלב בדמותה של נורית. כל הצגה קטנה כזו משכה עוד סיפורים מיתר הנשים – וגם דמעות של התרגשות.
בתום המפגש שיתפה נורית את הקבוצה ברגשותיה, היא סיפרה כי התרגשה מאוד מן האהבה הרבה שחשה מחברותיה. החוויה הייתה מעצימה ומכבדת.
המשתתפות ציינו כי הופתעו מעוצמת החוויה – מכך שהשימוש בתצלומים ובטקסטים היה מעורר דימיון, מהנה ומיוחד. הן הוסיפו כי הרגישו שאף על פי שלא הכירו זו את זו לפני המפגש, שהרי הן שייכות לתקופות שונות בחייה של נורית, בכל זאת נוצר קשר ביניהן בסופו של הבוקר, גיבוש כלשהו שיהיה אולי בסיס למפגשים משמחים משותפים בעתיד!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *